ויסות-חושי

"מה לא בסדר עם הילד שלי?"

 

על אתגרי וויסות חושי והדרכים לטפל בהן ביעילות

הדבר שמאפיין לרוב, הורים לילדים בעלי אתגרי ויסות (מיד אסביר), הוא אלמנט ההפתעה.

הפתעה בשל העובדה, כי סביבתם של ילדים אלו היא טובה, מוּדעת, מאפשרת, תומכת.

הילדים הללו גדלים עם כל הגירויים הנכונים, מתפתחים לפי השלבים הנכונים ועושים הכל נכון.
לכאורה.
כי בכל זאת, משהו "לא עובד".

התפר בגרב.
יום ההולדת לחבר.
צלחת האוכל.

נראה שהעולם מתקיף אותם. נתפס כמאיים, כמפריע.

ומתי שמים לכך לב?

רק כאשר אירוע נקודתי יוצר תגובה חריגה, החוזרת על עצמה עוד עוד.
או אז שם לב לכך הצוות המטפל, וההורה עצמו.

נועם לדוגמא, גדל בתנאים הטובים ביותר האפשריים.
על אף זאת, בגיל 4 שמה לב הגננת לתופעה מוזרה, בה נועם נמנע מחברת ילדים, בעיקר בשעות "הרועשות" שבגן: בקבלת הילדים בבוקר, בהפסקה ובשעת המשחק הזורם.

ההורים נלחצו.
מה לא בסדר עם הילד? מדוע הוא מתנהג מוזר? האם הוא מוזר?
וכיצד, הורים חברותיים ולבביים שכמותם, מגדלים ילד מופנם ומסוגר כל כך?

לאחר תהליך ארוך, כואב ומלחיץ, גילו ההורים כי לנועם קושי בוויסות חושי.
מהם אתגרי ויסות חושי?

(SPD (Sensory Processing Disorder היא הגדרה "חדשה" יחסית, בנוף הטיפול העולמי, וגם בישראל.

על אף שידועה בעולם המחקר כבר עשרות שנים. רוב האוכלוסייה עדיין אינה מודעת לתופעה,
ובשל כך, ילדים רבים מדי אינם מקבלים טיפול מתאים.

יחד עם זאת, המוּדעות ל"תפר המעצבן שבגרב ומה זה עושה לו" הולכת לשמחתי, וצוברת תאוצה.

מה למעשה קורה שם?

משימתו של המוח האנושי אינה פשוטה.

עליו לפרש בכל רגע נתון, מידע המגיע ממיליוני קולטנים הפזורים על גבי הגוף, ולפרשם נכונה.
נתונים אלו מגיעים ממערכת העצבים ומחמשת החושים באמצעות ריח, מראות, טעם, קולות וצלילים, תחושות ומגע.

כאשר פעולת עיבוד המידע לקויה, הרי שהפירוש של המידע מתקבל כשגוי.

כתוצאה, מגע קל נתפס כלוחץ ומאיים, ריחות נתפסים כמעוררי סלידה וקולות מעובדים כצורמים וקשים לשמיעה.

העולם נתפס כמקום מאיים, בו כל המוכר והידוע – אפשרי, ומה שאינו – בלתי ניתן להשלמה.

על אף שלכל ילד בעל אתגרי וויסות חושי יכולת ביטוי ייחודית משלו, ניתן להבחין באופן גס בביטויים של ההתנהגויות הבאות:

תת או חוסר וויסות חושי

לילדים בעלי תת וויסות חושי, צורך בגירויים מועצמים בכדי לקלוט מסרים.

ילדים אלו:

אימפולסיביים

  • אדישים לטעמים או ריחות חריפים
  • אדישים למגע לוחץ או כואב
  • אדישים לקולות רמים
  • "חיים על הקצה", מסתכנים, מחפשים ריגושים

מבטאים עצמם במגע שאינו מותאם לסביבה או לסיטואציה

עודף וויסות חושי

העולם, עבור ילדים אלו הינו "רכבת הרים" מהירה, מפתיעה ומפריעה. העולם הינו לוחץ, מרעיש, כואב או מעורר סלידה.

ילדים אלו:

  • רגישים למגע, גם קל שבקלים
  • אינם מתנסים במאכלים חדשים
  • מעדיפים להסתגר בכדי להימנע מקולות רמים או המולה
  • מופנמים
  • חרדתיים

לכל אלו תופעות מנטאליות, נפשיות ופיזיות נלוות, הכוללות חרדות, קשיי שינה, טיקים, גמגום, קשיי היפרדות ועוד.

חרדות בילדים

פחדים בילדים, הינם נורמליים לחלוטין ואף בעלי תפקיד בשלבי ההתפתחות השונים.
אולם כאשר הפחד מאלמנט מוגדר הופך לחרדה, אשר מפריעה לתפקודו והתפתחותו התקינה של הילד מורם דגל אדום – כזה שיש לשים לב אליו, ולטפל בו ביעילות.

ראוי לציין, כי לעיתים קרובות מוצאים קשר ברור בין אתגרי וויסות חושי לחרדות בילדים.

קשיי שינה בילדים

יקיצה מוקדמת, קשיי הירדמות או קשיים בולטים בהתעוררות וחזרה לשינה, הינם תופעות בולטות בילדים לאורך שלבי ההתפתחות השונים.
אולם כאשר אלו נעשים תכופים, עוצמתיים ומהווים הפרעה של ממש לתפקוד, הרי שגם כאן יש לברר האם אתגרי השינה קשורים לקשיי וויסות חושי, ומהן הדרכים לטפל בכך.

טיקים וגמגום
הפרעות כגון טיקים וגמגום נקשרת לעיתים לאתגרי וויסות חושי.
גמגום מתאים לשלבי התפתחות השפה, ובאם אינו נעלם יש לאבחן מהו הגורם לכך, אלו תופעות נלוות וכיצד ניתן להקל על הילד.
ראוי לציין כי טיקים אינם חלק מהתפתחות נורמטיבית של הילד.
מהן המשמעויות של אתגרי וויסות חושי?

ברמה החושית ילדים בעלי קשיים בוויסות החושי חווים את העולם בעוצמה, מוצפים, ללא יכולת להפעיל סננים- חושיים ורגשיים,
ולכן יפרשו כאמור, באופן שגוי את העולם סביבם.
העולם מצדו, מגיב לילדים אלו וגומל להם בכעסים, תסכול והימנעות, כאשר מצב זה הולך ומתעצם.

ילדים בעלי אתגרי וויסות חושי עלולים להידחות על ידי החברה, הרואה בהם "עוף מוזר", שאינו מיישר קו עם הנורמות החברתיות.

מעבר לכך, אתגרי וויסות חושי, עלולים למנוע מן הילד לחוות ולטעום את העולם כפי שהינו – רווי בהתרחשויות דינמיות, והתנסויות חדשות ומעניינות. קשיים אלו פוגמים בכל חלקה בחייו של הילד: בתחום ההתנהגותי, הלימודי, החברתי, הבין אישי, והרגשי.
חווית הטוב שבעולם הולכת ומצטמצמת.

וויסות חושי והומאופתיה

 

דנה(שם בדוי), בת 8 הגיעה לטיפול בגלל קשיים בוויסות החושי. הרגישות של דנה כללה מאבק מתמשך בכל בוקר עד לרגע היציאה מהבית: היציאה מהמיטה החמה לאוויר הקריר, התלבשות נחוותה כמשימה רוויית בכי, עצבים, כעסים והתפרצויות בצעקות. גם אחרי שאמא של דנה דאגה לבגדים "לפי הקריטריונים של דנה" כלומר, מבדים שדנה "מסתדרת איתם", עדיין ההתלבשות בבוקר קשה ומאתגרת. כל קריטריון נבדק בקפידה – תפרים, סוג הגומי, תוויות, וכמובן שאין מה לדבר על ג'ינס או מכנסי כפתור.
אמא אמרה: "אני מחכה לרגע בו אגיע לעבודה, אולם עד אז – הותשתי לגמרי.
אין לי מושג איך למרות הכל הילדים מסתדרים איתה, על אף העצבנות שלה בכל בוקר."

כשפגשתי את דנה התרשמתי מילדה חכמה, עם ראש על הכתפיים.
דנה מתוסכלת מאד מכל "המציקים האלה", אבל בעיקר מחוסר הצדק אל מול חברותיה לכיתה, ולכך נתנה מענה כ"מתערבת" סדרתית. תכונה אותה החברות לא ראו בעין יפה.
דנה סוברת כי “אם המורה לא נמצאת אז מישהו צריך לעזור- וזאת אני".

המורה אמרה: דנה ילדה עם דעה מגובשת ביותר ואצל הילדות התגבשה הדעה שדנה היא לא חברה כיפית. מחליטה ומתערבת.
מתוך כך חברת הבנות דחתה את דנה מעליה.
לאחר שנלקחו בחשבון בכל האמור, גם אירועים בריאותיים בעברה של דנה – התאמתי רמדי שתדע לגייס את הכוחות של דנה להתנהלות יותר מותאמת. ואכן, בתהליך שנמשך מספר חודשים, עניין ההתעסקות עם הבגדים, תפרים, בדים, הלך והתפוגג עד שבפגישה האחרונה, שבה סיכמנו שהתהליך הושלם, דנה הגיע לבושה בבגדי ההתעמלות שלה עם חור גדול בגרבון בבוהן ורכבת ארוכה מאחור. אמא שלה הצביעה ואמרה: פעם לא חלמנו על מצב שכזה.
הסטטוס החברתי אוזן.
דנה מצאה את חבורת הבנות שאליה היא הרגישה שייכת ואהובה. במקביל דנה עברה לישון במיטתה במקום להדחק למיטת אחותה הקטנה. דנה התגברה על הפחדים של הלילה.

 

קרן (שם בדוי), בת 4 נכנסה לקליניקה "מעופפת"- עוברת מחפץ לחפץ, מגלה מעט עניין ועוברת הלאה. אימה ספרה שבאבחון לא ברור אם הקשיים של קרן, הם רק קשיים של ויסות או גם קשיים של קשב. בקשתי שתתאר את ההתנהגויות של קרן.
אימה ספרה שקרן יכולה לקבל מכות רציניות מבלי להגיב להן.
בנוסף, קרן תמיד מלוכלכת מאוכל, מצבע, מבוץ, מכל דבר אפשרי- וגם לכך מגיבה באדישות.
מתנגשת בכיסא, בעמוד, בכל מכשול- ולא רק שלא שמה לב, גם לא מגיבה.
עוד ספרה על האהבה הגדולה של קרן למים ולמשחקי מים.

בגן קרן אוהבת לשחק משחקי "ערימת ילדים" כשהיא בתחתית הערימה. מבחינתה- זה מה שעושים בגן. קרן לא מצליחה לעקוב אחרי הגננת, לרוב תשחק לבד עם עצמה או "ערימת ילדים". והילדים ששים לשינוי בשגרת הגן. הגננות פחות שמחות מכך באופן טבעי.
הדיבור של קרן היה נגוע בחוסר הבנה וחוסר מיקוד.

לאחר שקרן התחילה את התהליך עם הרמדי נרשמה התרגשות.
קרן החלה יותר ויותר להיות מודעת לסביבתה הפיזית והחברתית: פחות התנגשה בקירות, בכיסאות ובילדים, יותר שיחקה עם ילדים ופחות חיפשה את "ערימת הילדים" שתמעך אותה.

מצד שני התגובות הפיזיות שלה היו יותר מותאמות: אם נפלה- התלוננה שכואב, או בקשה נשיקה. משחקי המים פחתו מאוד, כמעט נעלמו לחלוטין. מבחינה גופנית פריחה מגרדת שהיתה מופיעה במקומות שונים בגוף- חלפה. הדבר הכי חשוב: קרן הפכה להיות ילדה שמחה, מחייכת, צוחקת, מתעניינת בסביבה, מבטאת את רעיונותיה ורצונה בצורה יותר מאוזנת ותואמת.

 

יוני (שם בדוי), בן 9 סבל מהתקפי קריזה שהשליטו טרור בבית: מרוגש, תזזיתי, מדבר בצעקות, חייב לגעת בכל דבר וכל אחד – ללא הפסק.

כשסדר היום משתנה- יוני נכנס לריגוש יתר ולסחרור.

כולם בבית מתהלכים על קצות האצבעות, בכדי לא לזעזע את השקט היחסי של יוני.
עם חברים יוני חייב להחליט מה עושים ובמידה והם פועלים מיוזמתם- יוני כועס ולפעמים מרביץ.
הילדים מסרבים לשחק איתו. כך בבית הספר החדש וגם בבית הספר הקודם. מבחינה לימודית יוני תלמיד מצטיין, בעל תחומי עניין רבים. מבחינה גופנית אימא של יוני מזהה רגישות גבוהה לסוכר. כשהוא רעב- העולם חייב לעצור.
אחרי שהוא אוכל ממתק או פרוסת עוגת יום הולדת כל ההתנהגויות שלו מועצמות פי אלף. קשה ללכת איתו למקומות כי הוא מוצף מעומס הרעשים והגירויים: ברחוב, בקניון, בגן המשחקים. הפינה המועדפת עליו הינה חדרו שלו, עדיף לבד.

כמה חודשים לאחר התחלת הרמדי, אימא של יוני מדווחת: התיאבון מאוזן יותר- יוני כבר לא מגיע למצבי רעב אגרסיביים. הוא יותר יודע לזהות בטרם התחושה תשתלט עליו, לומר "אני רעב" ולקבל מענה. הרגישות לסוכר עדיין קיימת אבל הבית לא נכנס לסחרור מאחר והוא מאוזן, רגוע, כבר לא צועק. הרבה פחות נוגע בכל דבר ובכל אחד.
האימא מדווחת: "כבר יצאנו לפיקניק משפחתי ביחד כמה פעמים והיה כיף. זה מאוד מרגש ומשמח!"

 

and with a link added