קשב וריכוז

"אולי תשב כבר?"

הכל על הפרעות קשב וריכוז וכיצד ניתן לטפל בהן ביעילות

קם ויושב. ושוב קם.
מתנועע בחדר. חסר מנוחה.
קטע הקריאה לפניו ארוך מדי, מורכב מדי. הכל מדי.
בלתי ניתן לעיכול. בטח שלא מהר.

המורה מתעצבנת, האם מתוסכלת, והילד עצמו? עלול לגדול בחוסר ביטחון בסיסי, וביכולותיו המדהימות.
שכן לרוב, אלו הסובלים מהפרעות קשב וריכוז, מתגלים כיצירתיים, אינטליגנטיים ובעלי כישורים חברתיים, קוגניטיביים ומנטאליים – יוצאי דופן.

מה קורה שם בפנים?

הפרעת קשב וריכוז (המתובלת לעיתים בהיפראקטיביות) נגרמת כתוצאה מהפרעה קלה או קשה, במוליכות העצבית במוח.
הורמונים חשובים כדופמין, סרוטונין ונוראדרלין, והמורכבות ביניהם, הם אלו שקובעים את חומרתה ומורכבותה של התופעה.

הפרעות קשב וריכוז – כיצד זה בא לידי ביטוי?

הרפואה מבחינה בין ADD ( הפרעת קשב וריכוז) לבין ADHD ( הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות).

בעלי הפרעות קשב וריכוז יחושו:

  • קושי אמתי בריכוז לאורך זמן
  • קושי בעיבוד מידע המגיע מבחוץ
  • פזרנות ושכחנות
  • פגיעה בזיכרון לטווח קצר או ארוך

לכל אלו מצטרפות תופעות נוספות לבעלי ADHD ובהן:

  • אימפולסיביות ולקיחת סיכונים
  • היפראקטיביות
    ועוד.

יותר מדי או פחות מדי

לאלו הנוטים לADHD או ADD, ישנו חוסר איזון מורגש בין כוחות מסוימים:

או שהקצב מהיר מדי, או איטי עד מאד.
או שהיכולת להתרכז ממוקדת כל כך, עד שאין ניתן לקלוט מהמתרחש סביב, או שהיכולת להתרכז ולהתמקד כמעט ואינה קיימת.

איזון זה, שמבוצע באופן בלתי מורגש בקרב אלו שאינם סובלים מהתופעה, מביא עמו שורה ארוכה של ביטויים, ובהם:

  • תנועתיות מוגזמת
  • פטפטנות
  • חולמנות
  • תסכול וכעס
  • "השתוללות"
    ועוד.

מובן שלכל אלו השפעה מהותית, על האינטראקציה של הילד עם סביבתו.

ילדים הסובלים מADD יתקשו לעקוב אחר הנעשה בכיתה, ויפגרו אחרי קצב ההתקדמות הלימודי בה.
לאלו בעלי ADHD תראה הכיתה כמקום כולא, צפוף, רועש ובלתי נסבל.

ההשלכות משפיעות באופן ישיר אל מול המורה והחברים, זולגות לבית ובמקרה הפחות טוב – מגדירות את הילד בעיני עצמו :רבים מהילדים הסובלים מתופעות אלו יראו עצמם כבעלי דימוי עצמי ירוד: עצלנים, "לא זורמים", מעצבנים.

מאחר ותופעות אלו אינן נוטות להיעלם מעצמן, הרי שהילד גדל למבוגר.
מבוגר אשר אינו מאמין בו וביכולותיו.

יש מה לעשות עם זה.

ריטלין, או קונצרטה, או כל אחת מהתרופות האחרות, נוצרו בכדי לתת מענה לתופעות הנוירולוגיות הללו.
אולם מוגבלותן ידועה: הן נוצרו לכולם.

וכולם, אינם הילד שלך.

 

בני, בן 10, אובחן ADHD, עם לקויות למידה, לומד בכיתה קטנה המוגדרת רגשית התנהגותית. אמו ספרה: “בני ממרר לנו את החיים. שובר רהיטים, נתן אגרוף לחלון ושבר אותו. בבית ספר אמרו שהוא חייב תרופה אבל הפסיכיאטר אמר שהוא צריך רספרדאל ואני מפחדת, כי אחותו הגדולה לוקחת רספרדל ואני רואה שהיא הופכת ל"לא היא".
הוא לא מקשיב לאף אחד, הוא לא מוכן להיכנס להתקלח, כולו מלוכלך. הוא יכול באמצע היום פתאום להירדם – ואז להתעורר בלילה ו"לשגע את כולנו". הוא משובש לגמרי. אפילו בחורף, כשמאוד קר הוא מסתובב בסנדלים ובחולצה קצרה. אנחנו נואשים.”

בקליניקה בני דיבר איתי בקול רם, ממש בצעקות, סיפר מה הוא אוהב לאכול ואיך מה שהילדים עושים בכיתה מקפיץ אותו. הוא סיפר על זה שלפעמים הוא כל כך עייף, עד שאינו מצליח להחזיק את העיניים פתוחות, ומצד שני בלילה כשכאילו שקט הוא שומע את התנים מייללים מרחוק ואז הוא לא יכול לישון.
בני קיבל מנות בודדות (4!) של הרמדי לאורך שנה.
אמו של בני שיתפה בהתרגשות: "לא להאמין שמתחת לדימוי הילד המופרע, הסתתר ילד כל כך רגיש ועדין. הוא מקשיב לנו, מקשיב למורה, השינה שלו ממש הסתדרה, הוא אוכל הרבה יותר נורמלי והוא כבר לא “ילד בלגן”. זכינו בבני מחדש."

רוני, בן 11, ADD לקוי למידה, משולב בכיתה רגילה. רוני בקש מאמו עזרה: הוא מרגיש שהוא כל הזמן מפטפט ואינו מצליח להתאפק. הוא רוצה ריטלין כמו חבר שלו. אמו של רוני הציעה לנסות פתרון אחר, לפני הריטלין.
וכך הגיעו אלי.

בתשאול רוני היה עייף מאוד. הוא הניח ראש על השולחן. עצם עיניים ודיבר בקול ישנוני רק כשפניתי אליו. ההורים ספרו שבאופן כללי הוא מאוד עייף. כשהוא מגיע מבית ספר הוא נכנס למיטה והולך לישון. למעשה, הוא אף פעם לא נגמל משנת צהריים. ואז בערב הוא שוב מאוד עייף. הולך לישון מאוד מוקדם. הם ספרו שרוני חברותי מאוד, ואני ציינתי לעצמי לברר את פשר החיוורון של רוני. רוני תאר איך הוא מתאמץ בכל החזיתות ולמרות זאת הוא מרגיש שהוא לא מצליח. שהוא טיפש, שהוא אידיוט, שאולי אפילו כדאי למות. אמו ספרה שבעבר, כשהיה מתוסכל היה מרביץ לעצמו. הדבר היחיד שבאמת משמח את רוני זאת חברת ילדים ומשפחה: החברים שאיתם הוא משחק ומכיר מגיל צעיר, המשפחה שמהווה עבורו מקום בטוח ומוגן.
רוני קבל רמדי שלקחה בחשבון את המאפיינים המיוחדים שלו. תוך 4 שבועות נראה שהדברים מתחילים לזוז עבור רוני. במפגש המעקב רוני ישב זקוף, עם צבע בלחיים, עם מבט פיקח וישיר. ההורים ספרו שרוני וגם הצוות המלווה בבית הספר מזהים שרוני מצליח לגייס את עצמו בצורה טובה יותר בשיעורים, פחות מפטפט. מבחינת ההורים (ולהבנתי) הכי חשוב: רוני כבר לא כל כך עייף. המאמץ שנדרש ממנו הוא אותו מאמץ- אבל רוני מסוגל לגייס את עצמו בצורה יותר טוב. שעות הערות והחיוניות שלו נהיו יותר משמעותיות.

 

שלי, סטודנטית, נשואה טריה, מתעניינת בהיריון קרוב.
מתמודדת עם קשיי ריכוז בלימודים הגבוהים בעזרת ריטלין.
מתלוננת על ווסת קשה, כאובה והורמונלית.

הטיפול ההומאופתי עזר לשלי להתמודד טוב יותר, באופן רב מערכתי:
נושא הקשב, בתסמונת הטרום ויסתית, בהתמודדות עם מחלות, בהתמודדות (מוצלחת) עם הלידה הראשונה והשנייה.
גם כיום, לאחר שנים ארוכות של קשר, חוזרת שלי מדי פעם לכיוונון וחיזוק.

 

אמו של אבי, בן 6, דואגת מאד: כיצד אבי יסתדר בכיתה א'?
לאבי קוצים בישבן, התפרצויות זעם, מכה, משתולל. איך הוא ישב? בתשאול מול אמו של אבי, תוארה ההיסטוריה ההתפתחותית והבריאותית. הסתבר שבעבר היו טיקים תנועתיים וקוליים בעוצמה גבוהה ומדי פעם יש טיקים של מיצמוצים, ומלבד לכך אבי "בריא". אחר כך אבי ואני המשכנו לחקור ביחד את מה שקורה לו. את התגובות, את החוויות. אבי לא רצה לדבר ולכן נעזרתי בכלים נוספים שמאפשרים להציץ לתוך תפיסת העולם של ילד: שפת גוף, משחק וציור. אבי תאר כעסים עצומים שהוא אינו מצליח לתעל. מאוד תנועתי ואימפולסיבי. אבי החל את התהליך הטיפול ברמדי, אבל ההורים הרגישו שהם לא עומדים בלחץ של בית הספר והחליטו לעצור את הטיפול ההומאופתי כדי לתת רטלין. בכדי להשיג תגובה מהירה, עכשיו ומיד. לאחר מספר חודשים התקשרה אמו של אבי: הפסקנו לו את הרטלין כי כל הטיקים חזרו בעוצמה וההתנהגות עוד התדרדרה. הוא יותר ימים מושעה מאשר נמצא בכיתה. חזרנו לתהליך, ואנו רואים התקדמות איטית, אך בטוחה.

and with a link added