תקשורת

   בואו אלי לפגישת היכרות.

   ללא עלות או התחייבות.

   054-4585505

היכולת להבין, להיות מובן ולתקשר טוב יותר האחד עם השני.

על אתגרי תקשורת מילולית והתנהגותית, והדרכים לטפל בהן

יש דרך לטפל באתגרי תקשורת.
גם אם אינה מעלימה אותם לחלוטין – ההומאופתיה מביאה להקלה גדולה ומשמעותית בתסמיני העיכוב השונים.
היא מצמיחה כוחות, מאפשרת את ביטויים, ומחדירה חיוּת, שמחה וכמובן – הבנה טובה יותר האחד של השני.

הכל על אתגרי תקשורת בילדים, ועל הדרכים לטפל בהן היעילות.

אוטיזם

הספקטרום האוטיסטי מורכב, מגוון ומכיל ביטויים שונים, אולם לכל אלו ביטוי משותף – יצירת קשר מוגבל, תקשורת מילולית ושאינה מילולית לקויה, והפרעות גופניות.

לכל אלו תופעות נוספות נפוצות למתמודדים עם אתגרי תקשורת, כגון:

  • חרדה
  • קשיי שינה
  • ויסות חושי לקוי
  • קואורדינציה מוגבלת
  • התנהגויות תבניתיות
  • קשיים שונים בעיכול ועוד.

לכל ילד ישנה יכולת משלו להתמודד עם הלקות. לחלקם תפקוד גבוה יותר, ולאחרים נמוך.

למרות השונוּת המהותית בביטוי האוטיסטי בין כל ילד וילד, הרפואה הקונבנציונלית מנסה להתאים פתרון אישי, אולם בתבניות טיפוליות אחידות.

ההומאופתיה לעומתה, מציעה לכל ילד על הקשת האוטיסטית, טיפול מדויק משלו.

זאת משום שההומאופתיה אינה באה לתת מענה ל"בעיה" נקודתית, אלא לספק מענה הוליסטי ונכון, לכל ההיבטים הנפשיים, המנטאליים והגופניים.

לכל ילד באופן שונה.

הטיפול ההומאופתי לוקח בחשבון את ההיסטוריה הרפואית, העדפותיו של הילד, ביטויי ההפרעה הספציפיים ומרכיבים רבים נוספים.

כתוצאה – טיפול הומאופתי בקשת האוטיסטית, יציע רמדי שונה, אפילו לילדים שזוהו כבעלי לקות זהה.

ולא רק.
הטיפול ההומאופתי ישנה את הרכב הרמדי לאורך כל תהליך הטיפול, יתאים אותה לשלב הנוכחי, ידייק אותה ויספק הישגים משמעותיים.

בצעדים קטנים, אך בטוחים.

רון (שם בדוי) בן 14, בתפקוד גבוה, הגיע לטפל בציפורן חודרנית, כיבית, מוגלתית, כואבת מאוד. מסתבר שהנטייה לציפורן חודרנית חוזרת כל כמה זמן, עד לרמה שרון לא יכול לדרוך על הרגל. במהלך התשאול הוא ישב מכונס, מבט מופנה ומושפל, סרב לדבר, וכאן נשענתי על מראה עיניי, תיאור האם, שפת הגוף ומאפיינים גופניים נוספים.
רון שולב בבית ספר רגיל אך התקשה לתפקד עד כדי כך, שבמהלך חודשים העדיף להישאר בבית, בחדרו, וסרב לצור תקשורת כלשהי עם מי שלא מהמשפחה. רון קיבל רמדי שהתאימה גם למצבו הגופני הספציפי וגם למאפיינים הכללים שלו. במהלך ששת השבועות הראשונים הכיב הפריש והתנקז עד שהתייבש. לאחר כ4 שבועות ספרה האם, כי רון הסכים לשתף פעולה עם מורה שהגיעה ללמדו בבית. במהלך הזמן רון התגמש והסכים לקבל עזרה נוספת לה היה זקוק. במהלך החודשים הבאים היה צורך לחזור על הרמדי מספר פעמים, אך נראה שרון מצליח יותר להיענות לעזרה שהוצעה לו, ולמצות את כוחותיו בצורה מלאה יותר.

 

מור (שם בדוי) בן 7, על הקשת האוטיסטית בתפקוד גבוה, הגיע לטיפול בהפרעת הקשב, שהפריעה לו בתחום הלימודי, בעיקר ביכולתו להפיק תועלת מהחומר הנלמד.
בנוסף, הקשתה בהתקשרויות שלו עם הסביבה, במשפחה, וגם סתם ברחוב, שם נדרשה השגחה קפדנית, שכן בכל יציאה מהבית מור עלול ללכת אחרי גירוי המעניין אותו, ללכת לאיבוד ולהיכנס להתקף חרדה. בתשאול עלתה נקודה מעניינת: התופעות האוטיסטיות הופיעו שבועיים אחרי יום הולדת שנה. עד אז התפתחותו של מור היתה תקינה ונורמטיבית. לשאלתי, נאמר לי כי האירוע המשמעותי היחיד בגיל זה, הינו החיסון השגרתי של גיל שנה.
האף שמדובר בחשד בלבד, בתקופה הקרובה שלאחר תחילת הטיפול, העידו ההורים, שמור “יותר כאן”. יותר נוכח. יותר מודע ויותר קשוב.
אחרי פריצת הדרך הזאת, בצעדים עדינים והדרגתיים מור המשיך וממשיך להתחזק וליהנות בצורה מלאה יותר מחוויותיו.

 

את ארי (שם בדוי) בן 3, המצוי על הקשת האוטיסטית, הביאו ההורים לטיפול בגלל מה שכונה "הפרעת קשב". ברקע: ארי עבר ניתוח כפתורים ופוליפים, כאשר מגיל חודשיים החלה האם לשים לב לקושי.
בזמן הפניה לקליניקה ארי אינו מקשיב להורים ולגננות. אינו גמול מבקבוק או חיתול.
נוטה לרוץ, לסכן עצמו, אינו מתעניין בסביבה, אינו משחק, אינו מדבר ואינו יוצר קשר עין. "חי בבועה משלו".
הרבה תנועות חזרתיות.
בעיבוד המידע לצורך התאמת הרמדי התייחסתי לתיאורים של ההורים (מהלך היריון ולידה) והגננות, אבל גם להתנהלות של ארי בקליניקה.
שילוב המידע אפשר לי למצוא רמדי שהצליחה לגייס את הכוחות של ארי לכיוון של צמיחה. לאחר מספר חודשים בתהליך, ניתן לומר בוודאות כי שינה ירידה משמעותית בתנועות החזרתיות.
בנוסף, ארי החל משתף פעולה עם מבוגרים בסביבה, ובגן הוא החל לשבת ליד הילדים באוכל, לשחק עימם ואף החל לצור קשר עין. לאחרונה החל לדבר: סופר, שר שירים ו…החל להגיב בהדדיות גם להוריו וגם לאנשי המקצוע השונים שתומכים בו. ההתקדמות שלו באמת מרשימה, והעובדה שההורים פנו לעזרה בגיל צעיר יחסית, מעודדת מאוד מבחינת היכולת של ארי למצות וליהנות ממה שהחיים מציעים לו.
עיכוב שפתי

פעמים רבות, אני רואה קשר חזק בין אוטיזם, ואתגרי קשב וריכוז – לבעיות שפתיות.
אולם עיכוב שפתי מופיע ללא שום קשר לאוטיזם: כביטוי להפרעות בדיבור, ADHD ותופעות נוספות.

הביטויים העיקריים של עיכוב שפתי בהקשר של אתגרי תקשורת הינם:

פלילליה – חזרה מספר פעמים על דבריו.
ואקולליה – חזרה תבניתית על מילים של האחר (כמו הד).

כאשר אלו, מופיעים ללא קשר כמובן, להקשר שבשיחה.

יש מה לעשות עם זה.

 

אמרי (שם בדוי) בן 3, אובחן על הרצף האוטיסטית, בתפקוד גבוה.
הגיע לקליניקה בכדי לטפל בהתפרצויות זעם וכעס עצום כאשר חש תסכול- שכללו השתטחות על הרצפה, שבירת חפצים ואלימות כלפי כל מי שניסה להתקרב אליו. אירועים אלו התרחשו מספר פעמים ביום- בבית ובגן. בתשאול התבררו קשיים נוספים: קושי שפתי- מבע מצומצם, חזרתיות (אקולליה), קושי בהדדיות, קושי בהפנמת הלמידה, קשיים בשינה, קשיים בעיכול- מגוון מאוד מצומצם של מזון מועדף וכאבי בטן.
התאמתי לאמרי רמדי שמתאימה למאפיינים הספציפיים שלו. לאחר מספר שבועות דיווחה האם שבגן מציינים שההתפרצויות פסקו לגמרי. בבית התדירות ירדה לפעם בשבוע ואמרי החל לשתף ולשיר שירים שלמד בגן. תהליך הפרידה וההרדמות נהיה פשוט יותר, ומהיר יותר. יכולת שיתוף הפעולה של אמרי גדל והוא החל להשתתף במפגשים בגן. לאחר מספר חודשים בתהליך אמרי החל להיפתח, בזהירות, למגוון מאכלים רחב יותר.

קיבעונות וOCD

מחשבות והתנהגויות אובססיביות וטורדניות (Obsessive Compulsive Disorder) , נוצרות כתוצאה מנטייה גנטית, חרדה, נטייה אישיותית, כתוצאה מטראומה ומסיבות נוספות.

התנהגויות אלו מופיעות מבפנים (מחשבות שרצות במעגלים חוזרים ונשנים), ומבחוץ – כהתנהגויות פיזיות החוזרות על עצמן (למשל, שטיפת ידיים כפייתית).

גם אם כל בני האדם פועלים לרוב בתבניות מעגליות, הרי שהסובלים מOCD מקדישים לפעולות ומחשבות אלו זמן ואנרגיה, החורגים מגדר הסביר.

וגם אם מחשבות וטקסים אלו נועדו להגן על האדם (כגון, בדיקה חוזרת ונשנית שהדלת נעולה), הרי שבסופו של דבר, חזרתיוּת זו פוגעת באדם. בבריאותו ובתפקודו.

אוריה בת 6 הגיעה לטיפול בדלקות גרון חוזרות ומגרודים בעור. תוך כדי התשאול התבררו פרטים ומאפיינים נוספים של אוריה: אוריה ומשפחתה סבלו קשות בעקבות חרדות של אוריה. החרדה התבטאה בקיבעונות ובצורך עז שלה לשלוט על הסביבה. כאשר הדברים לא התנהלו לפי רצונה: החל מהשיער ש"קפץ", דרך סדר היום המאוד נוקשה, ועד טקסי השינה המורכבים שהיא השליטה על הוריה.
במהלך טקסים אלו הייתה אוריה נכנסת להתקפי בכי בלתי נשלטים, נצמדת להורים, משבשת תכניות של ההורים. סופי שבוע הפכו לבלתי נסבלים, בעקבות כך המשפחה התפצלה: אלה שיצאו לטייל, לבקר ולחוות חוויות – ולעומתם, אמא או אבא שנאלצו להישאר עם אוריה בבית. בתשאול הסתבר שאוריה סובלת גם מסיוטי לילה ומרגישות יתר חושית, בעיקר לבַּדים.
במהלך מספר חודשים נצפו שינויים הדרגתיים, בעקבות מתן הרמדי: השינויים הראשונים שנצפו היו בתחום השינה, וירידה משמעותית בהתפרצויות הבכי. בנוסף לאט לאט אוריה החלה להראות יותר גמישות ויותר עצמאות. הסיוטים חלפו. השינה הפכה לאיכותית יותר. לא חזרו דלקות גרון.
השינוי על חיי המשפחה היה דרמטי: בעבר, שגרת המשפחה התנהלה על פי זו של אוריה, ללא סטיות. כיום -–על אף הצורך לומר לאוריה מהם השינויים, עדיין אוריה מצליחה להכילם, ולהתאים עצמה אליהם.
המשפחה חזרה להיות מלוכדת ושמחה.

ספי בן 26, סטודנט, הגיע לטיפול בכאבי בטן שליוו אותו מאז שזכר את עצמו, “מעי רגיז" ללא סיבה. בתשאול התבררה תמונה רחבה יותר: הפרעת קשב, טיקים, ויותר מהכל קומפולסיביות שהעיבה על יכולתו להתנהל, ופדנטיות ששיתקה את תפקודו כסטודנט.
"עד שהמשימה לא 100% אני לא יכול להגיש אותה", וכתוצאה, ספי הלך והתדרדר בלימודיו ועמד בפני נשירה. ספי תאר מצב שבו הוא חש שהקשיים משתלטים על חייו והוא נואש.
השינויים החלו לאחר כ 6 שבועות מתחילת הטיפול. היום, אחרי 3 שנים, איכות החיים של ספי השתנתה פלאים. ספי סיים את לימודיו בהצלחה. מצליח להביא את כישוריו בעבודה לידי ביטוי.
ספי התחתן והקים משפחה.
מדי כמה חודשים מגיע לחיזוקים וכוונון מחדש.
סוף טוב. מאד.
גמגום

גמגום התפתחותי, אם אין מייחסים לו חשיבות רבה מדי – עובר לבד, לרוב תוך 3-4 חודשים.

מדוע זה קורה?
לרוב, המחשבה על בניית המשפט, מהירה מהיכולת לבטא זאת בפועל.
במידה ולא "עושים מזה עניין" ומתרגלים התנהגויות המסייעות לילד "על הדרך" (כמו למשל, לחזור על המשפט בצורה התקינה מבלי לתקן את הילד), האתגר עובר ונשכח.

ומה עושים אם הגמגום מתקבע מעבר ל4 חודשים?

גמגום מתקבע, אינו תמיד תוצאה של חוסר יכולת שפתית.
לעיתים קרובות, גמגום הינו תוצאה של מכלול התנהגויות רחב ואחר, לכאורה חסר קשר לגמגום עצמו.

כזה הוא לדוגמא, סיפורו של דניאל.

דניאל בן 8, החל לגמגם בשנה האחרונה: נתקע בתחילת המשפט, נלחץ ונתקע עוד יותר ואז מופיעים טיקים בפנים. אמו ספרה שבאופן כללי דניאל מאוד לחוץ, רגזן ומגיב במהירות ובאינטנסיביות על כל דבר פעוט. דניאל סיפר שהוא מרגיש שהמורה, הילדים והאחים – כולם נגדו.
הוא הודה שכשהוא כועס הוא עובר מ”לא לכעוס ל”לכעוס” מאוד מהר, מבלי לשלוט בכך.
אמו ציינה שבאופן כללי הוא מאוד רגיש לשינויי טמפרטורה, גם של מעלות בודדות ונוטה להתקררויות כל השנה: בעונות מעבר, בחורף ובקיץ במזגנים. כשקר לו הוא עצבני וכשחם לו הוא עצבני. מספר שבועות לאחר תחילת הטיפול דניאל אמר: אני כבר כמעט ולא כועס. הנזלת עברה. אמו של דניאל אמרה שהיא שמה לב שהגמגום פחת מאוד, הטיקים כמעט ולא קיימים ואפילו המורה התקשרה לומר לה שהיא כמעט ולא שומעת את דניאל מגמגם בכיתה. התהליך מתקדם יפה אך טיפול עדיין לא תם. דניאל במעקב ואנו מצפים לשלב שבו נראה את דניאל יציב לאורך זמן.

 

מאיר בן 6 החל לגמגם בכיתה א'. אמו ספרה שמאיר הוא ילד חכם, סקרן ובעל יכולות אולם אינו מתמודד עם מטלות והוראות.
על אף האמור, דניאל מרצה את סביבתו ומבצע את הנאמר לו.
יתר על המידה. מבלי להעז ולסרב.
כתוצאה, מחד דניאל הינו אהוד במיוחד על אחים וחברים, ומאידך, אינו יודע לעמוד על שלו.

בטיפול התאמתי למאיר רמדי שעזרה במעט, אולם טרם נצפה שינוי משמעותי.
לאחר התאמה נוספת של הרמדי, נוצר שינוי ניכר: מאיר החל לסרב לעיתים להוראות.
כתוצאה, פחת הגמגום כמעט לחלוטין.
לאחר מספר חודשים נצפתה נסיגה, ועל כן התאמתי את הרמדי שוב.
מאז הגמגום חלף לחלוטין.
מאיר הינו ילד שמח. בבית ובבית הספר. אל מול החברים ואל מול המשפחה.

and with a link added