בעבר עבדתי כ17 שנים כגננת בחינוך המיוחד.
ניסיתי בכל כוחי, יחד עם הצוותים, לעזור לילדים להתמודד, להתגבר, להיות כמו כולם, להשתלב, לגדול, להתפתח,
במלוא המרץ, עם כל הנשמה – ויחד עם זאת, למרבה התסכול של הילד, ההורים, המערכת ושלי – לא תמיד ראינו התקדמות שציפינו לה. 
ואז, זה קרה.
אחד הילדים גילה התקדמות משמעותית.
ממש “קפיצה” רצינית. קפיצה התפתחותית:
ביכולות, בתפקוד, בתקשורת. ביכולת הויסות העצמי.
שאלתי, ונעניתי. “הילד התחיל טיפול הומאופתי”.